Void Paradigm - Void Paradigm

להקה: Void Paradigm

אלבום: Void Paradigm

ז'אנר: Black Metal

תאריך יציאה: 2012\9\25

Total Rust שוב הביאו פיסת איכות מצוינת הישר למחשב שלי. באמת, אני חושב שזה אחד מהלייבלים המחתרתיים הכי טובים שנתקלתי בהם אי פעם. בפעם הקודמת כתבתי כאן על האלבום האחרון של Wreck of The Hesperus שהכרתי דרך הלייבל-חנות הישראלי והמצוין הזה שמוציא אלבומי איכות ומייבא מחו"ל אלבומים טובים מאוד שלא פעם מחדשים לי ומגלים לי עולמות שלמים. תנסו פעם לדפדף בקטלוג שלהם ולשלות להקות אקראיות. זה אחלה תחביב ואם אתם אוהבים בלאק \ דת' \ דום מטאל סביר להניח שתמצאו בסופו של יום משהו שתאהבו דרכם. אז הפעם יצא דרכם אלבום הבכורה של להקה חדשה יחסית העונה לשם "Void Paradigm" שאני חייב לציין שמעולם לא שמעתי עליה והפעם הראשונה שנחשפתי אליה הייתה לפני כמה חודשים כאשר פורסם שיר מתוך האלבום שלהם בדף הפייסבוק של הלייבל. כבר אז ידעתי שיש פה משהו טוב ומאז חיכיתי וחיכיתי עד שהאלבום סוף סוף יצא.

הלהקה היא טריו (להקה בת שלושה חברים) שמנגנת בלאק מטאל אפל ומגוון למדי ומורכבת מחברים לשעבר ב-Hyadninger (שהייתה חתומה אף היא ב-Total Rust והוציאה אלבום דרכם), Bethlehem ולהקות נוספות בסגנון, והאלבום משקף את הניסיון והכישרון של החבורה הצרפתית בבלאק מטאל אפל ומרושע. יש לציין שהסאונד פה הרבה יותר עבה מהסאונד שמאפיין את רוב ההוצאות בז'אנר כשהבס נשמע פה (משהו שלא מאפיין בלאק מטאל), התופים מקבלים סאונד מלא שנותן לכל תוף ומצילה את המקום שלהם והגיטרות קיבלו פה סאונד שהוא אמנם חד מאוד וקר אבל לא בלתי שמיע. סאונד מהסוג שמעביר את מה שהמוזיקה צריכה להעביר בלי לפגום באיכות השמע. הסולן פה גם שונה מרוב סולני הבלאק מטאל כשאת רוב תפקידי השירה הוא מבצע בסגנון ששכיח יותר בלהקות הארדקור מאשר בלהקות בלאק מטאל.

האלבום מתחיל עם השיר Chao Ad Chao שמתחיל בריף שגדוש ברשע וקור טהורים ובבלאסט ביטים איטיים (יחסית) שנגררים ואליהם מצטרף הסולן שנוהם בגראולים נמוכים כשלכמה רגעים אפשר לשמוע את השירה הנאנחת והכואבת שמאפיינת את Attila מ-Mayhem שזו בהחלט מחמאה בהתחשב בכך שהוא אחד הסולנים הכי מוכשרים והכי מוצלחים בהעברת רגשות שנתקלתי בהם. בשלב מסויים הקצב מתחלף לקצב ת'ראשי כשהגיטרות הופכות למרושעות יותר ויותר ואפשר להרגיש את הניבים שלהן ננעצים באוזניים של המאזין. השיר בן כמעט תשע הדקות ממשיך לשמור על עניין כשהתופים נכבים לפתע ונותנים את כל הבמה לגיטרה שממשיכה לעשות עבודה מעולה ולאחר מכן התופים נכבים ונדלקים לסירוגין במקצב מטלטל ראשים. עד עכשיו אני מרגיש שאולי נמצאה מחליפה מתאימה ל-Mayhem שמבחינתי הפסיקה לספק את הסחורה אחרי האלבום הראשון ולעומתה, Void Paradigm מחזירה את האווירה האפלה והכבדה שאבות הבלאק מטאל איבדו אי שם בין הלוויות.

אחרי הכאוס נכנס Fighting The Silence (שהוא אגב, השיר היחיד שיצא לשמיעה מוקדמת ביוטיוב ופשוט משך אותי לעקוב אחרי הלהקה) עם רעש רקע בן שנייה או שתיים שמיד אחריו מתחילה מלודיה אכזרית מצד הגיטרות, גיבוי מצוין מצד הבאס ותיפוף שמתחיל פשוט והופך ליותר ויותר מורכב ומעניין עם הזמן. הסולן שקורע את הגרון שלו נותן פה עבודה מדהימה והשירה האגרסיבית שלו מוסיפה המון. הפזמון של השיר גדול והגיטרה שמלווה את הסולן יחד עם התיפוף הלא נורמלי יוצרים טירוף אחד גדול. לקראת אמצע השיר ישנה הפוגה בת כמה שניות ואחריה מתחיל קטע מהסוג שתופס אותי פעם אחר פעם. הריף האפל והתיפוף האיטי מזכירים לי את הבלאק מטאל של תחילת שנות התשעים והקטע הזה הוא כנראה הקטע הכי טוב בשיר. הסולו שמגיע לקראת סוף השיר ונמשך את הסוף שלו מורכב וסוחף וסוגר שיר מדהים בצורה מדהימה.

Symmetrichaos מתחיל בצורה דומה לשירים הקודמים כשהבלאסט ביטים מצעידים את הגיטרות לקראת שבירה פתאומית כשהתופים נכבים לגמרי והגיטרה נותנת קטע שלא היה מבייש אף להקה בסדר גודל עולמי. התופים חוזרים והחבורה מבצעת קטע איטי שממשיך לנגינת קלין מלאת אווירה של הגיטרה בגיבוי הבאס שמכניס בנגינה המון עומק, ובליווי תיפוף איטי וקטע דיבור מצמרר שמרגיש כמו זחילה בתוך מסדרון חשוך וקר. בשלב מסוים הסולן חוזר לגראולים ומשלב אותם בדיבור הכבד והמצמרר שלו והשילוב הזה מרגיש במקום ואפילו הכרחי. לאחר סיום הקטע בן שלוש הדקות חוזר ארסנל הבלאסט ביטים והדיסטורשן לתת בראש ולאחר לא הרבה זמן שוב אותו קטע איטי, נקי ומצמרר חוזר עם מעברים מרשימים על התופים שרק מראים את הרמה של הבחור שיושב מאחורי מערכת התופים ועם הגראולים הכואבים שממשיכים לעשות את העבודה בצורה מצוינת עד שהשיר נגמר. השיר הבא שנושא את שם הלהקה נפתח בשאגות עוצמתיות מצד הסולן שאני יכול לומר עליהן שהן אפילו כמעט בורזומיות (אילו היו יותר גבוהות). השיר נגרר בצורה כמעט דומית עם ריפים אפלים וקרים ושאגות עוצמתיות וכואבות כשהתופים האיטיים גוררים את המאזין לאט לאט. אחרי חמש דקות הקצב עולה ומשתחלים להם מעברי תופים מצוינים כשהגיטרה והבאס משתפים פעולה לכדי קטע מלא כאב ועוצמה בתוספת הסולן מצוין שמוסיף את העוצמה שלו ושוב הקצב יורד וחוזר לקטע הקודם ושוב חוזר לקטע המהיר יותר לקראת סוף השיר בן העשר דקות והשיר נחלש לאט לאט עד שהוא מתחלף הקטע אלקטרוני קצר ומוצלח.

Burning Cathedrals מתחיל בקטע קלין כבד ומדהים של הגיטרה כשהבס כל הזמן מוסיף עומק ועובי ומגבה אותה ויוצר שוב שילוב גדול. לאחר דקה עוברים חזרה לדיסטורשן והשיר נכנס במקצב איטי וכבד ובקטע גיטרה מלודי יחסית עם השירה האיטית שעוקבת אחרי קצב התופים ומוסיפה לכבדות של השיר ופתאום בבת אחת הדאבל באס נכנס בגדול לקטע מהיר עם ריף כבד ומצוין (ואפילו קצת ת'ראשי) שמתחלף לסירוגין בליווי קר, מהיר ומופתי לשירה. החילופים האלה ממשיכים עד לשנייה האחרונה שבה השיר מסתיים בבת אחת כשרק ההד של הסולן ממשיך עד שנכבה גם הוא. השיר האחרון, Timeless Nothingness, הוא בדיוק כמו משמעות השם שלו, עשר דקות אינסטרומנטליות, מונוטוניות וריקות. הוא מתחיל בנקישה על ברזל שנמשכת עד סופו כשלאט לאט נכנס הבאס שמקבל פה סולו וסאונד של גשם. לאט לאט נכנסים גם קלידים שנותנים תחושה של בית קברות  וככה זה נמשך במשך עשר דקות. אחרי כל הפצצת הבלאק מטאל שקיבלנו קודם ככה זה נגמר? אני די התאכזבתי. למרות שאני חובב אווירה בבלאק מטאל שלי, ולמרות שהקטע הזה אווירתי לגמרי, הוא מרגיש לי כמו משהו שחולף ליד האוזן, לא מצליח לעניין באמת ובגלל האורך המוגזם בשלב מסוים הופך למעיק ואחרי הדקה החמישית אני כבר מרגיש צורך לסגור את זה. אם אני לא סובל Outro's שאורכים חצי דקה, מה אני אמור להגיד על אחד שאורכו עשר דקות?

אז אווירה יש? רוע טהור יש? כבדות מקסימלית יש? סאונד שנותן במה לכולם יש? מה עוד אפשר לבקש? האלבום הזה הוא חידוש מרענן מהסוג שנוחת אחת לכמה שנים בז'אנר הזה שלרוב נטחן על בלאק המערות שעבר זמנו ומראה שלז'אנר יש עוד מה לתת לעולם המטאל. כרגיל, אני לא מאוכזב מהיכולת של Total Rust לאתר להקות שעושות מוזיקה איכותית ולהחתים אותן. הפעם הם באמת שיחקו אותה (אפילו יותר מהפעמים הקודמות). אם אתם אוהבים בלאק מטאל טוב ומחפשים משהו מעניין לשמוע אני ממליץ לתת האזנה לאלבום הזה שמשלב בעצם את כל מה שטוב בבלאק, מגוון המון, שומר על עניין ואפילו מוסיף יתרונות מוזיקליים מבחוץ שהופכים אותו לאלבום מעולה. אם לא נתייחס לנפילה שבאה בסוף, יש פה חמישה שירים מעניינים ברמה גבוהה. Void Paradigm ללא ספק רכשו לעצמם מאזין נוסף ואני באופן אישי מתכוון לעקוב אחריהם ולראות אם הם יממשו את הפוטנציאל העצום שלהם ויגיעו רחוק כמו שמגיע להם.

4/5